לפני זמן מה, התחלתי לצאת עם "אישה אחרת. האמת, הרעיון היה של אישתי.
- אתה יודע שאתה אוהב אותה! היא אמרה לי יום אחד, בהפתעה.
החיים קצרים, תקדיש לה זמן . . .
- אבל אני אוהב אותך, יקירתי.
... - אני יודעת, אבל אתה אוהב גם אותה.
האישה האחרת שאישתי רצתה שאבקר, הייתה אמא שלי.
אלמנה כבר מספר שנים, שבגלל עבודתי והילדים, הייתי מבקר אותה רק מדי פעם.
באותו ערב התקשרתי אליה כדי להזמינה לארוחת ערב וסרט.
- מה קרה? אתה בסדר? שאלה.
אמא שלי שייכת לאותן נשים שעבורם צלצול טלפון בשעות הערב המאוחרות,
בלילה, או הזמנת הפתעה, זה רמז לחדשות רעות.
- חשבתי שיהיה נחמד לבלות מעט יחד, עניתי לה, שנינו לבד . . . מה דעתך?
לאחר מחשבה קצרה, אמרה:
- הייתי רוצה מאד . . .
יום שישי זה, בדרכי אליה, אחרי העבודה, כדי לקחת אותה,
הייתי עצבני, מן עצבנות שלפני פגישה . . .
ולמען השם, כשהגעתי לביתה, ראיתי שגם היא נרגשת מאד!
חיכתה לי בחוץ, לבושה במעיל הישן,
השיער מסודר ולבשה את השמלה שלבשה כשחגגה את יום הנישואין האחרון.
פניה צוחקות ומקרינות אור כמו מלאך.
- אמרתי לחברותי שאני יוצאת הערב עם בני והן
היו מאד נרגשות - סיפרה לי כשנכנסה לרכב.
